הלבנת הון

הלבנת הון, מהי?

הלבנת הון היא מהלך הנועד להסתיר את מקורו של כסף(הון, רכוש וכיוצ"ב) אשר הגיע לבעליו בצורה שאסורה על פי החוק.

קיימות דרכים שונות להשגת כסף בצורה לא חוקית וזה בעצם מה שכל מדינת חוק רוצה למנוע. למה בעצם?
כסף לא חוקי אינו מניב הכנסות למדינה (מיסים לדוגמא), בין היתר הרצון הוא למנוע פשיעה, טרור, העלמות מיסים וכיוצ"ב בזה.

עבירת מקור:

היא העבירה הפלילית באמצעותה מרוויחים את הכסף/ממון לדוגמא רווח שהתקבל כתוצאה משוד בנק, עבירות מס יתכנו כעבירות מקור שבעצם ניתן לחלט כספים אלו או את מה שצמח מהם.
קרי: הרווחתי כסף משוד בנק, רכשתי בכסף מניות שהצמיחו לי הון כפול באמצעותו רכשתי דירה – כיום ניתן יהיה לחלט את כל הדירה על אף פי כי ההכנסה מהשוד הייתה קטנה הרבה יותר.

איך המדינה נלחמת בהלבנות הון?

  1. חוקים קשיחים עם שיניים שמטרתם למנוע הלבנת הון.
  2. חיוב העברת דיווחים במצבים מיוחדים, במיוחד אצל נותני שירותי מטבע למיניהם – לדוגמא העברת סכומי כסף מעל סכום מסויים.
  3. הקמת הרשות להלבנת הון אלייה מוזרמים נתוני כספים ממקומות רבים ומתבצעת בהן הצלבת מידע שיטתית.
  4. חילוט רכוש או כספים שאין להם הסבר (חילוט – החרמה לטובת המדינה).
  5. עידוד הפסקת השימוש בכסף מזומן.

משרד עו"ד משה ליפשיץ מייצג וייצג בתיקי הלבנת הון, תיקים אשר עו"ד ליפשיץ נחשף אליהם רבות בתחומי עיסוקו ועוד בתפקידו כקצין וכחוקר ביחידת ההונאה של משטרת ישראל.

להלן סעיפי חוק הפלילים הרלוונטיים מתוך חוק איסור הלבנת הון:

3. איסור הלבנת הון
  (תיקון התשע"ב)
(א)   העושה פעולה ברכוש, שהוא רכוש כאמור בפסקאות (1) עד (4) (בחוק זה – רכוש אסור), במטרה להסתיר אך להסוות את מקורו, את זהות בעלי הזכויות בו, את מיקומו, את תנועותיו או עשיית פעולה בו, דינו – מאסר עשר שנים או קנס פי עשרים מהקנס האמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין –
(1)   רכוש שמקורו, במישרין או בעקיפין, בעבירה;
(2)   רכוש ששימש לביצוע עבירה;
(3)   רכוש שאיפשר ביצוע עבירה;
(4)   רכוש שנעברה בו עבירה.
(ב)   העושה פעולה ברכוש או המוסר מידע כוזב, במטרה שלא יהיה דיווח לפי סעיפים 7 או 8א או כדי שלא לדווח לפי סעיף 9, או כדי לגרום לדיווח בלתי נכון, לפי הסעיפים האמורים, דינו – העונש הקבוע בסעיף קטן (א); לענין סעיף זה, "מסירת מידע כוזב" – לרבות אי מסירת עדכון של פרט החייב בדיווח.
4. איסור עשיית פעולה ברכוש אסור
  העושה פעולה ברכוש, בידיעה שהוא רכוש אסור, והוא מסוג הרכוש המפורט בתוספת השניה ובשווי שנקבע בה, דינו – מאסר שבע שנים או קנס פי עשרה מהקנס האמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין; לענין סעיף זה, "ידיעה" – למעט עצימת עיניים כמשמעותה בסעיף 20(ג)(1) לחוק העונשין.